זכרון לענת

על מרפסת ביתנו בקצה העיר

ישבתי בערב של קיץ בהיר

לכתוב זיכרון לענת.

תכתבי בפנקס בכתב יד גדול

ותוסיפי ציור, שאבין הכל,

אמרה לי ענת,

הכל.

בסדר, אמרתי, אם את מבקשת,

לעבודה אני ניגשת.

ולקחתי עיפרון.

אבל איך כותבים זיכרון?

במה להתחיל ובמה לגמור?

מלים מתאימות לא הצלחתי לבחור.

אמרתי: זו עבודה קשה

וענת בשלה - בבקשה.

פתחתי פנקס והתחלתי לכתוב

כמה נעים וכמה זה טוב

לבלות עם ענת כמו שתי חברות,

אמא ובת, יושבות ומדברות

ואז, בפינה סוד כמוס הוספתי,

זה היה כבר בסוף ומעט עייפתי.

ואולי משום כך מראשי הוא פרח

ושכחתי.

​

 

נימוסים

מה עושים? מה עושים?

מי צריך ת'נימוסים?

תודה, סליחה, בבקשה,

איזו עבודה קשה

בעיני כל הנימוס

זה עניין ממש מאוס

לדעתי יותר נחמד

להיות חצוף ומיוחד

להיות חצוף? כן, גם אני!

שתוק כבר, ילד חוצפני!

רק לי מותר להיות חצוף!

ולי? תפסיק, או שתעוף!

מה עושים? מה עושים?

קצת קשה בלי נימוסים

אז תתחיל... אני איתך...

בבקשה! תודה! סליחה!

 

​

​

איזה יום היום

איזה יום היום? אני לא זוכר

אולי רביעי?  אולי יום אחר?

איזה יום היום? אני כבר מתוח.

אולי רביעי? אולי, לא בטוח.

מצידי שיהיה יום ראשון או שני,

אני מה איכפת לי, מ'כפת לי, אני.

אם היום חמישי, או אפילו שישי,

זה לא משנה לי, באופן אישי.

שום יום גם לא מכיר אותי

ולא יודע ששמי הפרטי ... יונתן

כי כך קוראים לי, כידוע,

שבעה ימים בכל שבוע,

באופן קבוע ולא זמני.

אני כל יום בדיוק אני.

​

​

​

 

לילה טוב

במיטה יעל שוכבת בעיניים עצומות

עם דובון שהיא אוהבת, מחכה לחלומות.

חלומות נעימים, חלומות טעימים

חלומות מצחיקים, חלומות מתוקים.

לילה טוב עיניים, לילה טוב לשון

לילה טוב אזניים, הגיע זמן לישון.

לילה טוב רגליים, מתחת לשמיכה,

לילה טוב ידיים, ליל מנוחה.

 

כבר לבשה את הפיג'מה ושיניים ציחצחה

ראש על הכרית היא שמה, מצפה לחשכה.

מכונית ברחוב עוברת וברדיו מנגינה

לילה טוב יעל אומרת ובין רגע ישנה.